שלושה שבועות בארה"ב - חלק א'

מאת: מיכאל קוגן

תמונות: מרינה קוגן

חלק א' לוס אנג'לס עד סן פרנסיסקו

הקדמה:

רוד טריפ בארה"ב... לאורך כל חיי זה היה בגדר חלום. רחוק מדי, יקר מדי, חופשה ארוכה מדי, ילדים קטנים ועוד שלל סיבות ממש טובות. אבל, בשנה האחרונה המחסומים הללו הוסרו אחד אחד - הילדים גדלו, החגים הסתדרו ככה שלא היה צריך לקחת חופש ארוך מיוחד, המצב הכלכלי אפשר ומספר טיסות בשנה האחרונה לארה"ב מטעם העבודה הראו לי שהטיסה סבירה... מפה לשם. ההחלטה התקבלה וכרטיסים ללוס אנג'לס נרכשו. 

עכשיו לתכנון: את הכיוון למה אנחנו רוצים לעשות ידעתי (הרי אמרתי שזה היה בגדר חלום הרבה שנים) אבל את התכנון המוקפד החלטנו להפקיד בידה של נירית ג'ונס, ישראלית לשעבר שהשתקעה בארה"ב ועוסקת בתכנון וארגון הטיול.

ההוראות אליה היו: 21 יום, משפחה בת 4 נפשות (ילדים בני 11 ו-8), רכב ומלונות (לא קרוואנים או משהו כזה), לסמן כמה שיותר וי ולא יותר מ-3 שעות נסיעה ביום ממוצע (דגש על הממוצע) ותקציב של 100,000 ש"ח להכל... אחרי כמה מפגשים המסלול גובש - המלונות הוזמנו ויצאנו לדרך. מפה אתאר את המסלול, ההמלצות וכד'. אקדים ואומר שלא עמדנו בתקציב... חלקית בגלל שנאלצנו להחליף טיסה מלופטהנזה לאל על לאור המצב מה שהקפיץ את מחירה ב-9,000 ש"ח, האוכל והמסעדות בארה"ב היו קצת יותר יקרים ממה שחשבנו ודבר אחרון זה הקניות שלא לקחתי בכלל בחשבון (מצד שני - קניות זה השקעה, לא?).

היום הראשון (לוס אנג׳לס, 70 קילומטר):

נחתנו בלוס אנג'לס בשעה 6:00 בבוקר, הלכנו לאסוף את הרכב שהזמנו ב-Avis ויצאנו לכיוון המלון בתקווה גדולה שיאשרו לנו לעשות צ'ק אין מוקדם... אבל לפני - להלן הרחבה לגבי הרכב:

כיוון שמדובר ברוד טריפ, הבנו שנבלה המון ברכב ולכן חשוב היה לבחור נכון. לא שאני מבין בסוגי רכבים, אבל רק כמות המזוודות הצריכה רכב שבעה מושבים ודבר שני - רצינו רכב גבוה. דרישות אלה, בתוספת לזה שמכוניות בארה"ב זה זול (כ-1,600 דולר ל-22 יום השכרה) הביאו אותנו לקבל מפתחות ל-Buick Enclave אדומה ויפה... ואני חייב להגיד וואו. מלבד הברור מאליו שזה רכב גדול וחזק, רמת הנוחות הייתה כל כך גבוהה שאני לא ממש יודע איך להתרגל חזרה לקיה שלי מהבית...

אני מדבר ברמה של חימום ומסאז' מובנה במושבים, מראה אחורית שהיא מצלמה, אביזרי בטיחות בתוך המושב שמקפיצים רטט בישבן על חריגה ממסלול והולכי רגל. בקיצור מומלץ מאוד, אין מה להתפשר.

מה שכן, החברים בחברת ההשכרה לא ממש שירותיים, קיבלנו מפתחות של הרכב, בלי שום הוראות הפעלה - סע חביבי... לקח לי איזה יומיים להבין את האפשרויות ונדמה לי שעדיין לא הכרתי הכל בסוף הטיול…

דבר שני האותיות הקטנות... אף אחד לא הסביר לי אותן ולכן די הופתעתי כששבוע אחרי החזרת הרכב קיבלתי חיוב נוסף של 400$ (!!) על ניקיון רכב. נכון - החזרנו רכב שהיה צריך ניקוי (בעיקר בפנים) אבל 400 דולר? אם הייתי יודע, הייתי משלם 30$ באיזה מכון ניקוי והיינו מסיימים בזה.

עוד הערה - חוקי הנהיגה המעט שונים בארה"ב הלחיצו אותי מעט ולכן הקדשתי איזה שעה לפני הטיול לראות סרטונים. אז מכיוון שאותי זה הלחיץ, הנה משהו שירגיע:

1. אם לא כתוב אחרת על השלט - מותר לפנות ימינה באדום. האמת זה משהו שמתרגלים בשנייה וחצי וגם אם לא, ועומדים באדום - לא קרה שום סיכון ומקסימום מישהו יצפור לכם בקטנה.

2. אתה בצומת ורוצה לפנות שמאלה. אם הרמזור הירוק מופיע עם חץ שמאלה - הכל בסדר סעו כמו בארץ. אבל אם הרמזור הירוק מלא בלי חיצים - ניתן לנסוע שמאלה אבל רק אחרי שאתם מוודאים שאין אף אחד שנוסע מולכם... ירוק רגיל אומר שגם למי שמולכם יש ירוק. בקיצור זה מקרה שצריך להתייחס לצומת כאילו היא לא מרומזרת ולנסוע לפי מצב התנועה. בגלל שנסיעה בירוק על אוטומט קדימה עלולה כן להביא לסיכון - זה משהו שחשוב לשים לב אליו. אני לפני כל כניסה לכזה צומת פשוט אמרתי לעצמי בקול רם - ירוק שמאלה מלא... להסתכל שהכביש פנוי.

3. שלט עצור לארבעת הצדדים (זה ממש כתוב על השלט) - הזכות קדימה הוא למי שעצר ראשון וזה ממש עובד (מתאר לעצמי מה היה קורה בארץ...)

יאללה חזרה לסיפור, הגענו למלון, לא הסכימו לעשות כניסה מוקדמת. אז נסענו לנקודה הראשונה - רציף סנטה מוניקה. מדובר ברצועת חוף מהמפורסמות בלוס אנג'לס בעיקר בגלל פארק שעשועים מוכר (רואים אותו במלא סרטים). שווה בעיקר כדי קצת לאווירת העיר, לראות ים ומזח יפה וכמובן שכבר היינו רעבים אז נכנסנו לאכול באחת המסעדות על המזח.

חזרנו למלון, התאכסנו במלון שנקרא Andaz West Hollywood, by Hyatt. מלון מעולה עם בריכה על הגג שצופה לשכונות היוקרה של הוליווד (המלון מפורסם בזה שבשנות ה-70, לד זפלין היו נוהגים להרוס את הקומה שהיו שוכרים בו במסיבות רוק נ' רול) ודי התעלפנו לשינה מוקדמת.

היום השני (לוס אנג'לס, 66 קילומטר):

הבוקר מתחיל בנסיעה לפארק יוניברסל. חייב להגיד שבתכנון הכנסנו את הפארק רק בשביל הילדים. בשבילנו זו היתה פעם ראשונה בפארק מסוג זה ולא ידענו למה לצפות…וזה היה פשוט מדהים. לא יכולתי לתאר את הגודל, ההשקעה והחוויה. מאוד ממליץ על לקנות כרטיס אקספרס (כרטיס שמדלג על תורים), אמנם עולה כפול מכרטיס רגיל אבל שווה כל דולר. לא עמדנו יותר מ-5 דקות בתורים שהשתרכו לפחות חצי שעה (ועוד הגענו מחוץ לעונה ביום חול) ובעצם הצלחנו במעט יותר מחצי יום למצות את הפארק. היילייטס שאני מדגיש - הסיור באולפנים זה חוויה מדהימה. רכבת ההרים הכי "הופכת" זה המומיה. המתקן שהכי התרשמתי ממנו זה הארי פוטר והילדים שלי עפו על הג'ורסיק פארק. איתן כמובן התלהב מהמתקנים של הסימפסונס הסדרה האהובה עליו.

משם (יצאנו אחרי 14:00 כשבוודאות עוד רכבת הרים אחת והבטן שלי כבר לא הייתה עומדת בזה) המשכנו לחפש תצפית על שלט הוליווד המפורסם, מצאנו... אבל לא התרשמנו במיוחד. והתקדמנו לחוף וניס. לשם הגענו כבר עייפים ורעבים אז מצאנו איזה מסעדת חוף נחמדה שמחוץ למסעדה כמה מקומיים ניגנו בגיטרות חשמליות והיה די מגניב כולל שקיעה יפה. חזרה למלון וזהו... מחר מתחילים ברוד טריפ.

היום השלישי (צפונה על כביש 1, 375 קילומטר):

יצאנו לנסיעה צפונה. שימו לב שאפליקציות הניווט ינסו לקחת אתכם בדרך הקצרה ביותר, אבל אנחנו רצינו ליהנות מהנופים של כביש 1 ולכן צריך להקפיד להכניס נקודות ביניים רלוונטיות.

אז נסענו דרך חוף מליבו לכיוון סנטה ברברה, כבר בתחילת הנסיעה מתחילים להתרשם מהמרחבים האמריקאיים. בערך בחצי הדרך מגיעים לסנטה ברברה עיירה עשירה ומפורסמת... עצרנו לקפה שם ואני חייב לציין שזו הייתה הנקודה המיותרת היחידות בטיול, לא באמת מקום מעניין. מצד שני העצירה הבאה... עיירה שנקראת סולבנג (עיקוף קצר מכביש 1), מה שמיוחד בעיירה שהיא נבנתה על ידי מהגרים מדנמרק והיא נראית כמו עיירה דנית אירופאית מהמאה ה-19 (כולל טחנת רוח)... וזה כבר ממש מגניב ושווה הסתובבות ומאפה דניש... אם לא היינו עוצרים בסנטה ברברה - היינו יכולים להקדיש יותר זמן לסולבנג... אבל כבר אחר הצהריים ואנחנו חייבים להתקדם.

היעד הבא - Morro Rock Beach, רק שממש ביציאה מהעיירה אנחנו נתקלים בחוות דלועים שמוכרים לכבוד האלוווין שהולך ומתקרב (אנחנו כשבועיים לפני), אז היינו חייבים לעצור לכמה דקות להצטלם וליהנות מהחוויה.

עכשיו הנסיעה די ארוכה ולמורו מגיעים כבר כשעה לפני השקיעה, זהו חוף שלפי התיאור היו אמורים להיות שם אריות ים, אבל לא זכינו (אל דאגה מחר יהיה לנו מספיק) כן ראינו לוטרות ים סופר חמודות ועשינו מסלול קצר (15 דק') לצידו של ה-Rock. מדובר בגדול בצוק ענקי שצמח לו פתאום לצד החוף... מהחוף הזה חווינו את עוצמתו של האוקיינוס השקט, גלים גבוהים שמתנפצים על הצוק, רוחות חזקות, שחפים בשמיים ושקיעה מרשימה!

טוב, הגיע זמן להגיע כבר למלון. היום ישנים ב-Oceanpoint Ranch בקמבריה. בגדול זה מוטל מטופח (יש גם פינות ישיבה בחוץ סביב מדורות) אבל אנחנו כל כך רעבים וכבר מאוחר (כן... 19:00 בערב בארה"ב זה מאוחר, מסעדות נסגרות ב-20:00 לעיתים קרובות) אז ממהרים למסעדה היחידה שפתוחה במרחק של 5 דקות נסיעה משם ונהנים מארוחה סבירה לפני שהולכים לישון. אגב... לישון במוטל זה סופר נוח, כי אפשר להגיע עם הרכב כמעט עד הדלת ולמשפחה מטיילת עם לא פחות מ-8 מזוודות זה מתברר כחשוב).

היום הרביעי (עדיין צפונה על כביש 1, 385 קילומטר):

יוצאים לדרך ושוב נוסעים צפונה, אחרי פחות מחצי שעה מגיעים למקום שנקרא בפשטות Elephant Seal Vista Point שכשמו הוא: נקודות תצפית על פילי ים... ואיזה תצפית! היצורים האדירים האלה נמצאים ממש 4 מטרים מאיתנו, זוחלים אל החוף, הולכים קצת מכות על מקום במעט שמש שהייתה ובקיצור - נשיונל ג'יאוגרפיק בלייב. עוד 3 קילומטר צפונה יש מתחם שנקרא Piedras Blancas שמצד אחד כמות פילי הים שם היא בעשרות... מצד שני הם קצת יותר רחוקים (20-30 מטר) אז החוויה פחות מרשימה, לא שזה הפריע לנו לעצור גם שם. 

ממשיכים צפונה, נסיעה מדהימה בכביש החוף (באזור זה כביש החוף הוא כביש הררי קשוח וצר והנופים לאוקיינוס מצד אחד ולהרים בצד השני) למסלול ההליכה הראשון שנירית המליצה עליו והוא Salmon Creek Falls (אגב, תמיד תכתבו בניווט את שם המסלול בצירוף המילה trailhead כדי להגיע לתחילת המסלול והחניה). מדובר במסלול קצר של חצי שעה למפל יפה ונחמד. אם כי השביל לא ממש מסודר וההגעה למפל עצמו עלולה להרגיש טיפה חלקלקה וכרוכה בטיפה טיפוס על סלע, אז קחו בחשבון...

משם נאלצנו לחזור את כל הדרך חזרה לקמבריה, מכיוון שכביש 1 נסגר מרחק של עוד כמה מיילים משם וכרגע לפי כל האתרים אין צפי לפתיחה לפחות עד אמצע 2025 (מפולת רצינית שהרסה את הכביש) מקמבריה נוסעים בדרך המהירה ביותר (ולא ממש מעניינת) למונטריי, אבל לא לפני שבמונטריי חוזרים קצת בחזרה לכביש 1, רק הפעם דרומה (לצד השני של החסימה) כדי להגיע לנקודת תצפית מרשימה על גשר Bixby המפורסם.

נקודה הבאה זה לצלם את השקיעה בנקודת ה-Lone Cypress שנמצאת בעיירה/שכונה שנקראת Carmel-by-the-Sea, הכניסה למסלול הנסיעה הזה כרוכה באגרה קטנה (10 דולר כזכור לי) אבל השקיעה שם פסטורלית ושווה ממש!

עייפים מאוד מגיעים למלון Pacifica במונטריי (שאין לי משהו מיוחד להגיד עליו) ויאללה עוד יום עבר.

היום החמישי (מונטריי - סן פרנציסקו, 195 קילומטר):

בבוקר מוקדם, התעוררתי לריצה מוקדמת במונטריי, אחרי בחבוש קל הגעתי לרחוב הראשי ואז לטיילת נחמדה וכבר בדרך חזרה, כמעט כשבאתי לחתוך חזרה למלון, שמעתי קולות מוזרים מכיון המרינה. סקרן המשכתי טיפה לרוץ וגיליתי מחזה מפתיע, מאות כלבי ים רובצים בגינה העירונית שמעל המרינה, הם מטפסים מתוך האוקיינוס ומשתלטים על הספסלים והשולחנות וכל המדשאה…מבסוט מאוד חזרתי למלון להשכמות של המשפחה כאשר בכוונתי לחזור לאיזור להראות גם להם את הפלא וזה מה שעשינו לאחר ארוחת הבוקר.

האטרקציה המרכזית במונטריי האקווריום שלהם, האקווריום די מרשים ונמצאים המון דגים ויצורים ימיים (כולל כרישים ודגי מנטה ריי…) גולת הכותרת אבל לפי הילדים שלי היו הלוטרות - יצורים חמודים ביותר שאפשר לצפות בהם שעות משחקים.

אחרי האקווריום ועוד קצת שוטטות ואוכל ב  Cannery row יצאנו לכיוון סן פרנציסקו. 

לקראת הערב הגענו לעיר, התמקמנו במלון מודרני בשם Zephyr שנמצא ממש מול Peer 39, עוד נשאר לנו כח לצאת ולאכול בחוץ (מרק בתוך לחם במאפיית Boudin זה פשוט מדהים…) וזהו פרשנו לישון.

היום השישי (סן פרנציסקו, בלי נסיעות רק Uber):

בבוקר תפסנו מעבורת (עלאק תפסנו…צריך לקנות כרטים מראש) לאלקטרז, כמובן שכבר ההפלגה מציגה את נוף המפרץ המפורסם כולל ה - Golden Bridge. הביקור בבית הכלא המפורסם בעולם הוא חוויה שעבורי היתה הרבה מעל הציפיות. בראש שלי חשבתי - כלא נו ו…אבל באמת שהם יודעים לבנות חוויות האמריקאיים. מבנה הכלא שמור היטב, תאים מסויימים שומרו/עוצבו ממש עם פרטי אסירים מפעם וכל החוויה ממש מועצמת בעזרת הסיפור שמאזינים לו באזניות שמקבלים בכניסה למבנה, כך אתה נחשף לרעשים, קולות (מדובב על ידי אסירים ושוטרים שהיו שם בזמן אמת) וממש מצליח לחוות את החוויה המדכאת שם…

את המשך היום בילינו הסתובבויות בעיר - צ׳יינה טאון שאיתן נורא רצה להגיע אליה, marina district, כמובן Peer 39 וזהו…חזרה למלון