שלושה שבועות בארה"ב- חלק ג'

מאת: מיכאל קוגן

תמונות: מרינה קוגן

חלק ג' מלאס וגאס לפארקים של יוטה ואריזונה

היום הארבעה עשר (וגאס - פארק זאיון, 241 קילומטר):

טוב, היום הזה התחיל בזה ש…אני מטומטם. חזרה לפני יומיים, נסיעה של 722 קילומטר. מילאתי דלק כמובן לפני היציאה, קצת לפני וגאס המנורה נדלקת, אני עושה חישוב בראש ומניח שהדלק יספיק לוגאס. אני מחליט להגיע לשם ולתדלק דבר ראשון כשיוצאים. איך אומרים…big mistake, huge. הדלק הספיק בול כדי שיכניסו לי את האוטו לחניון וכדי שיוציאו אותו אחר כבוד לרחבת הכניסה, העמסה של הציוד ו…זהו. האוטו עומד תקוע בלי דלק מול הכניסה למלון. מה לעשות? לוקח מונית לתחנת דלק הקרובה, קונה בתחנה קופסה ״יעודית״ לדלק ב 20$ ממלא דלק (עם עזרה מאיזה הומלסית מקומית) וחוזר חזרה עם המונית למלון. בקיצור זה שאני מטומטם עלה לי אקסטרא 100$ פלוס מינוס…אבל בלי להתרגש מדי - עכשיו זה הזמן לצאת לדרך. 

דקה לפני הנסיעה הארוכה - צריך לקנות בגדים. גם פה, במאמר צד - באנו לארה״ב עם ציוד בערך לשבועיים בהנחה שיהיה ניתן לכבס במלון. מה שלא ידענו שלכבס במלון זה הון תועפות (10$ לחולצה למשל…), ניתן כמובן ללכת למכבסה אוטומטית, אבל זה אומר לבזבז 3 שעות וכפי ששמתם לב הזמן היה די מהודק. מצד שני - כבר עברנו באאוטלט אחד בשבוע הראשון (הילד היה צריך מעיל) והבנו שלקנות בגדים יותר זול (כמעט) מלכבס אותם. כך גילינו את Ross, שוב למי שלא מכיר (כמונו) מדובר ברשת שמחזיקה ״מציאות״ של מגוון מותגים בעיקר מעונות קודמות ובמחירים זולים ברמה הזויה. למשל גי׳נס ליוויס ב 15$ בלבד…בקיצור, רכשנו עוד 2 תיקים, שילמנו לאלעל על כבודה נוספת ויצאנו לשופינג. באותו מתחם מלבד הרשת הזו, מצאנו חנות מקומית From the hood…ברמה שלא סומכים עליך שאתה נכנס עם תיק ומבקשים להפקידו וברמה שאין תאי מדידה…נגעת נסעת. 

טוב אז אחרי חוויות אלו וכבר אחר הצהריים מאוחרות אנו פוצחים בנסיעה דרך המדבר של נוואדה לכיוון יוטה, ההרים בצד הדרך מאדימים אט אט, המראות הופכים לסצינות מערבונים למינהם (פלייליסט של ג׳וני קאש עזר לאווירה).

לקראת הערב אנו עוצרים במלון חדש דנדש שנקרא Fairfield Inn & Suites by Marriott Virgin Zion National Park. זה המלון הראשון שיש לי תלונה עליו. ויותר נכון על השירות בו…אבל זה יותר לדיון פרטי. הרמה עצמה של המלון טובה בהחלט. למחרת מתוכנן שוב יום הליכה, אז ההשכמה מוקדמת… עד מחר

היום החמישה עשר (זאיון - ברייס קניון 179 קילומטר):

השכמה לזריחה מהממת ואנחנו נוסעים לפארק זאיון (15 דק׳ מהמלון).

עכשיו, התנועה בציר הראשי של הקניון אסורה. משאירים את הרכב בחניון ועולים על שאטל (יש כל 5 דקות וסופר מסודר). נוסעים עד לתחילת המסלול שנקרא Angels Landing, זה אחד המסלולים המפורסמים בארה״ב בכלל וכדי לטפס אותו צריך לזכות בהגרלה מראש, אבל האישור לטפס אותו תקף רק לחלק האחרון של המסלול הזה (חלק שיש בו שרשראות והטיפוס די תלול) וניתן להגיע בלי שום אישורים לנקודה שנקראת Scouts Lookout הנמצאת לדעתי בערך ב 80% דרך ל Angels ומספקת מראות מדהימים (לטענת רבים - לא פחות). אז…קצת כמו ביוסמיטי. השביל מסודר וחצי סלול אבל השיפוע והעלייה מאוד רציניים. לאחר כשעה של טיפוס. מרינה ומאיה נשארות לחכות לנו ואני ואיתן ממשיכים למעלה עוד כחצי שעה. מיותר לציין שהמסלול יפהפה, הסלעים האדומים, נופי הקניון זה לא משהו שראיתי באף מקום אי פעם ובסוף כשמגיעים לתצפית - המראה בהחלט מתגמל. כל קניון זאיון פרוס למטה, הצוקים ממש מרשימים וה Drop למטה מצמרר…אני ואיתן נחים קצת (ומשחקים קצת עם הסנאים הרבים שיוצאים להם מכל מקום) וחוזרים לבנות למטה ואז איתם חזרה לשאטל. כל הסיפור כ 3.5 שעות. 

עדיין צהריים ולא מרגיש לי שמיצינו, אז ממשיכים למסלול נוסף - הפעם סופר קליל שנקרא Riverside walk שכשמו הוא - הליכה צמודה לנהר בקניון שהולך ונהיה צר יותר. בנקודה מסויימת השביל נגמר וניתן להמשיך בתוך המים למסלול נוסף ודי ארוך (אבל כדי לעשות את זה - צריך: להתארגן מראש להליכה במים וכנראה שעדיף בקיץ ולא בסתיו כשכבר די קריר).

מסיימים את המסלולים, חוברים לרכב ויוצאים לאכול בעיירה שצמודה לפארק…חיים בחלום האנשים שם…

משם מתחילים בנסיעה להיום לכיוון ברייס קניון. מדובר באחת הנסיעות היפות של הטיול ובדרך לפתע מאחורי גדר בקר פוגשים עדר של ביזונים פוטוגניים. 

הגענו כבר בשעות דמדומי הערב לאתר גלאמפינג מגניב במיוחד שנקרא Bryce Glamp & Camp, מקבלים ״אוהל״ עם גג שקוף (אבל עם כל ה facilities בפנים כמו במלון), פינת מדורה בחוץ…בקיצור תענוג.

היום השישה עשר (ברייס קניון - פייג׳ 278 קילומטר):

מתחילים את היום בברייס קניון, נוסעים לפארק והולכים על ההמלצה של נירית: כל נקודות התצפית בפארק נמצאות ממזרח לכביש החוצה את הפארק שזה יוצא מצד שמאל לכיוון הנסיעה. על כן נוסעים דווקא לנקודה אחרונה בפארק (דרומה) ומשם חוזרים להצפין עם נקודות תצפית רבות. מה שאף אחד לא הכין אותנו זה הרוח החזקה והקור ששרר פתאום בבוקר. זה הפך את נקודות התצפית לריצה מהרכב…להסתכל דקה וחצי, לצלם תמונה או שתיים וחזרה לחימום.

לאחר כמה כאלה, ביצענו את המסלול הכי מפורסם בברייס שנקרא Navajo Loop. למי שלא מכיר עדיין - ברייס קניון זה איזור של סלע אדום (כמו בזאיון), אבל כולו מחורץ בצורת מגדלים עצומים…לא דומה לכלום. ה Loop יורד לתחתית הקניון ועולה בחזרה…יחסית למסלולים ביוסמיטי וזאיון - זה ממש פשוט (שעה וחצי כולל הכל) וההליכה מלאה בהבעות ״וואו״ מהמראות…

צהריים כבר - מסיימים ויוצאים לדרך לכיוון העיירה Page נסיעה של קרוב ל 4 שעות. התכנון הוא להגיע לאחת מנקודות התצפית המפורסמות בארה״ב - The Horseshoe Band. בדרך אנחנו עוברים הרפתקה קטנה שהלקח ממנה הוא - You don't do bathroom on others people private property. ההרפתקה מובילה אותנו לעצור בדיינר מעולה: Thunderbird Restaurant Home of the Ho-Made Pies…הטעות במקור ולמי שייכנס ההסבר בתפריט. 

ממשיכים בנסיעה ומגיעים ל Page כשעה לפני שקיעה (אגב, העיירה נמצאת ממש על גבול יוטה אריזונה וזה אומר שצריך לחשב הכל שעה אחורה כי עברנו איזור זמן…) וממהרים ל״פרסת הסוס״. מסתבר שמהחניה זה עוד כ 15 דקות הליכה אז חייבים למהר…המון אנשים מתקבצים על גדות נהר הקולורדו והמצוקים האדירים שלו, בדיוק במקום בו הנהר עושה פניית פרסה וחוצב בסלע האדום את המראה המפורסם. די הרבה אנשים שם וצריך להיזהר - כי מעקות אין…אבל אנחנו מצליחים למצוא מקום להעמיד חצובה ומקבלים את מה שקיווינו לו.

היום השבעה עשר (פייג׳ - סדונה, 335 קילומטר):

מבעוד מועד רכשנו סיור בקניון אנטילופ המפורסם (עד כדי כך מפורסם שתמונה ממנו זה אחד השומרי מסך של ווינדווז). הקניון נמצא בשטח שמורה אינדיאנית וזו הפרנסה שלהם…אי אפשר לבקר בדרך אחרת. מדובר בסיור של שעה שיורד לתוך הקניון (מזכיר במשהו את הקניון האדום אצלינו) והמדריך עושה עבודה טובה בלדעת מתי לעצור את הקבוצה כדי לא להיתקל בקבוצה הבאה ובכל עצירה מסביר איפה לכוון את המצלמה בשביל התמונות היפות ביותר. 

לאחר הסיור (שעה וקצת) אנחנו נוסעים לראות את אגם פאוול וליתר דיוק לחוף ה lone rock beach. תארו לעצמכם סלע בגובה של מעל מאה מטר מתנוסס מאמצע האגם…מחזה מרשים ביותר.

בדרך ליעד הבא אוכלים במסעדת בוקרים סופר מגניבה בשם Gone West ומשם ממשיכים ליעד הבא - העיירה סדונה. הנסיעה די ארוכה, ובגלל הבדלי השעון את השעה האחרונה אני נוסע בחושך על דרך הררית מאוד תוך כדי שמתחיל לרדת שלג קל…אז עוד וי סומן.

הלינה במתחם צימרים יפה - Sedona Pines Resorts 

היום השמונה עשר (סדונה וסביבותיה, 66 קילומטר):

זה היום בו הבטחתי שנעשה את הטיול הרגלי האחרון. המסלול שאני בוחר מוביל אותנו ללוקיישן שנקרא The Devil's Arch. סדונה ממוקמת בתוך פארק שנקרא Red Rock והקשת המדוברת מרשימה ויפה. הדרך אליה מתחילה ב Mescal point וההליכה פשוטה וקלילה (כ 3 שעות הלוך חזור) מלבד אולי ה 10 דקות האחרונות שיש קצת טיפוס. למרות ששוב מדובר בסלע אדום, הנוף די שונה מזאיון וברייס, משהו הרבה יותר מדברי בהוויה…

אחר הצהריים הזמנו אטרקציה מקומית, חווית בוקרים ב Blazin M' Ranch, הממוקמת בעיירה Cottonwood הקרובה לסדונה מרחק של 20 דקות נסיעה. אני אסביר את הקונספט. בשעה 17:00 הדלתות של החווה נפתחות וכל רוכשי הכרטיסים נכנסים למתחם. במתחם מספר אטרקציות, מאין יריד: ירי ברובה אוויר, רכיבה על שור חשמלי, זריקת לאסו, צילומים בסטודיו בסטייל המערב הפרוע (לכרטיסי VIP בלבד), Saloon עם קוקטיילים מקומיים, חנות מזכרות וכמובן פינת ליטוף. ביריד מבלים כשעה וקצת ואז נכנסים להאנגר גדול שבו שולחנות ארוכים מול במה. המארח (בעלים של החווה) עולה לבמה ומסביר את הנוהל - עכשיו נאכל ארוחה בסגנון בוקרים, כולם קיבלו מגש ומסטינג. המארח שולח אותנו שולחן שולחן לעבר פינת ההגשה - שם ישימו לנו אוכל כאילו היינו עובדי חווה Wranglers אחרי יום עבודה מפרך. לאחר האוכל…מתחיל המופע. זהו בעצם מופע חיקויים של זמרי קאנטרי מפורסמים החל מג׳וני קאש, ג׳ון דנוור, דולי פארטון ועוד המון ששמות שלהם לנו לא אומרים הרבה. המופע הינו די היתולי…בעיניי זה טוב - כי זה לא שהרמה סופר גבוהה…הבדיחות של הזמרים (כולם בני משפחה או עובדי החווה) ושל להקת הליווי מצחיקות את כולם והקהל (רדנקי ברובו) מבסוט מאוד (וגם אנחנו). אקט אחרון של המופע הינו השיר Ghost Rider וכאשר מול חלונות ההאנגר עובר בדהירה רוכב על סוס שחור עטוי בגלימה זוהרת - זה עושה רושם על כולם…לסיכום אחת החווית הכיפיות ביותר.

היום התשעה עשר (סדונה וסביבותיה, 60 קילומטר):

את היום התחלנו בטיול סוסים באיזור Verda Valley, זוהי נסיעה קצרה של 20 דק׳ מסדונה והאמת אחלה חוויה, שכללה מדריך סופר אוטנטי - קאובוי וותיק עם מבטא דרומי (שגם מסתבר שירת כמארין בלבנון בתחילת שנות ה 80). כולם מקבלים סוס (מה שהפתיע מאוד את מאיה, כי בישראל חייבו אותה לרכב עם מדריך) ורכיבה רגועה, הכוללת 2 מעברי נהר. אז קיבלנו מה שרצינו - עוד מחוויה קאובויית, אבל בדיעבד, היה אפשר לעשות את הרכיבה באיזור ה Red Rock היותר מרשים.

את שארית היום הקדשנו להסתובבות במתחם שופינג ומסעדות מעניין שנקרא: Tlaquepaque Village הבנוי ככפר מקסיקני קטן ויש בו הכל החל ממסעדות, חנויות יוקרה מחד ומצד שני חנות תקליטים יד שנייה (תענוג גדול). המשכנו להירגעות במלון שהציע גם מסלול מיני גולף בו הבנות ניצחו את הבנים. ובערב נסענו שוב למרכז העיירה לגלידה ומצאנו עצמינו באמצע מסורת ה Trick & Treat…מסתבר שבעידן המודרני - קל יותר לבקש ממתקים מבעלי חנויות מאשר להסתובב ברחובות בין השכנים…

היום העשרים (סדונה - גראנד קניון' 483 קילומטר):

התחלנו בנסיעה לכיוון הגראנד קניון, בלי תכניות לעצירות מיוחדות. אבל…חייבים קפה, נכון? אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים לרדת מהכביש המהיר בלי קפה ראוי לשמו, הגוגל מפס נתן עצה לרדת לקפה בעיירת Williams ומזל שכך…העיירה התגלתה כעיירה מגניבה על Route 69 המפורסם. מה שזיכה אותנו גם בקפה נחמד וגם בכמה חנויות של מציאות עם בעלים אותנטיים.

הדבר הכי טוב הוא שכבר בכניסה לעיירה זיהינו שלט ענק Bearizona שהתגלה, ובכן, כספארי דובים ושאר חיות מקומיות. אנחנו משפחה אוהבת חיות ולכן החלטנו שהגראנד קניון יחכה ונכנסנו.

אז, אכן כמו ספארי, אתה נוסע ברכב ומסביב חיות…איזה חיות? התחלנו מאיילים קוראים שליקקו לנו את הרכב, זאבים מרשימים, ביזונים לבנים וכמובן גולת הכותרת דובים שחורים. הדובים מסתובבים חופשי מרחק של כמה מטרים מהרכבים וזכינו אף לראות דוב מטפס על עץ. כמו כל ספארי, יש גם את החלק של הגן חיות שגם כן ממש טוב - עם לוטרות, דובי גריזלי, שועלים למינהם, דביבונים. עוד ״נפלנו״ שם על מופע של דביבון ודורבן מאולפים - מי ידע שאלה חיות הניתנות לאילוף? בקיצור ממש במקרה גילינו את אחד ההילייטים של האיזור.

אז באיחור מה (כי גם הנסיעה די ארוכה), הגענו ל Grand Canyon West ופה אני חייב לציין שזו הייתה הפעם היחידה בטיול שהרגשתי ״בזבוז״…מדובר בעוד שטח אינדיאני ואי אפשר להיכנס ללא רכישת כרטיסים מוקדמת. שוב לוקחים אותנו בשאטל למבנה מיוחד שנבנה ממש על קצה הצוק והאטרקציה המרכזית שבו הוא ה Skywalk גשר זכוכית חצי מעגלי מעל הקניון. הבעיה שזה ממסוחר ברמה קיצונית - נכנסים בקבוצות קטנות, איסור מוחלט על מצלמות, אבל כמובן שצלמת חביבה מתלווה למשפחה, נותנת כמה תמונות טובות שביציאה מתגלה שעולות 50 דולר (!!) גם הארוחה שבאה עם הכרטיס היא רבע כח…אבל די לתלונות. בסוף זה גראנד קניון, הקניון הגדול בעולם - עם צוקים בגובה קילומטר ואי אפשר שלא להתרשם. עוד קצת בשאטל ואפשר גם להסתובב באחת מנקודות התצפית הגבוהות ולעשות סיבוב של כ 20 דקות. בקיצור לא שיש דרך אחרת לראות את הגראנד קניון בצידו המערבי…אבל בדיעבד כבר היינו קונים כרטיסים לסיבוב במסוק מעליו (טוב, זה לפעם הבאה…)

הילדים עדיין רעבים, אז בחופזה אנחנו מחפשים מסעדה…ואין הרבה. מוצאים אחת עם דירוג סביר ב Meadview ומגלים שמדובר ביישוב שלעומתו כפר בדואי אצלינו נראה מפואר…המסעדה סבבה לגמרי ולאחריה ממשיכים למקום הלינה להיום והוא צימרים בחוות Grand Canyon Western Ranch. איך אני שמח שזו הייתה הבחירה שלנו. מדובר במתחם משפחתי שאכן נראה ומתוחזק כחווה (אפשר גם לעשות משם טיולי סוסים ועוד חוויות בוקרים למינהן), אבל אנחנו מגיעים די מאוחר והאטרקציה שנשארת היא שירה מסביב למדורה שמארגנים בעלי המקום. האיש - סבאלה׳ חביב מספר סיפורים מהילדות שלו, עושה חיקויי דאפי דאק שהילדים נקראים מצחוק ומנגן בגיטרה שירים ישנים שעושה רושם שהוא ממציא במקום, שירים המלאים הודיה לאלוהים ולחלקת האלוהים הקטנה שלו. הוא מתעניין בנו וכששומע שאנחנו ישראליים, מקפיד להשחיל את המילה ישראל לשיריו. בבוקר הוא יראה לנו תמונות שלו מנגן עם ריצ׳י סמבורה (הגיטריסט של בון ג׳ובי) כשהוא ביקר אצלו בחווה.

היום העשרים ואחת (גראנד קניון - לוס אנג׳לס, 614 קילומטר):

בהרגשת סיום, אנחנו יוצאים לנסיעה ארוכה עד לוס אנג׳לס. אבל לא בדרך המהירה אלא דרך Route 66 ההיסטורית ובמיוחד מכוונים לעייירה שנקראת Oatman. אז ראשית - הדרך מדהימה, תחילה יערות של ה Joshua Tree המפורסם. אחר כך הדרך הופכת לצרה וקופצנית כאשר בדרך רואים כל מיני שאריות של תחנות תדלוק היסטוריות ושלדי הרלי דווידסון שנשארו כאטרקציה, לאחר מכן הדרך הופכת להררית ומביאה אותנו עד Oatman.

שום דבר לא יכל להכין אותנו למה שראינו…עיירה שנשארה כפי שהיא במאה ה19, כולל חמורים שמסתובבים בדרך הראשית. מה שהוסיף לחוויה שהגענו בול לחתונה. הדרך המרכזית (והיחידה) נחסמה לתנועה ובמרכז העיירה ״כומר״ הלבוש כרשע ממערבון ערך טקס לכלה מקועקעת וחתן בחליפת בוקרים. לאחר הטקס עורכי החתונה שיחקו איזה משחק חמוד (שוד בנק, שריף שמגן על העיירה והכלה שבורחת בסוף עם הכסף) כל זה כולל יריות ופירוטכניקה…בקיצור ביקור במערבון לרגע. העיירה עצמה פעם הייתה עיירת כורי זהב (החמורים סחבו את העגלות במכרות) והיום אטרקציה תיירותית. כאשר מבחינתי גם התיירים, הם אטרקציה בפני עצמה….המוני אופנוענים שעושים את Route 66 אז לשבת לשתות בירה לידם ב Saloon מקורי זה מגניב בפני עצמו. כמובן חנויות מזכרות רבות שנהנו מזה שזה היה היום האחרון שלנו אז התקציב בזבוזים השתחרר…לא לוותר על ביקור!

משם כבר נסיעה אינסופית ללוס אנג׳לס וללילה אחרון לפני טיסה.

היום העשרים ושתיים (לוס אנג׳לס - שדה תעופה)

זמן סיכומים...הטיול היה כל מה שציפינו שיהיה! 5,150 קילומטר! נופים, חוויות, אטרקציות, הביחד המשפחתי של 22 ימים רצופים, שיחות על הא ודא מצד אחד ומצד שני על מערכת המשפט האמריקאית (כן כן…לא לעשות פיפי בשטח פרטי של מישהו…). חלום שהתגשם ועכשיו לחלומות הבאים!